לעמוד הבית
ספרים | מאמרים | פעילויות | הגיגים
 
מפרי עץ הדעת; פרשות השבוע בפעמת הזמן - מאת צופיה ודן מלר ומשה גרנות
הוצאת תמוז, 2002
ראה מדור "פרשת השבוע" באתר `חופש` 
www.hofesh.org.il

התורה, כפי שהיא היום בידינו, היא יצירת רוחו של עם ישראל, יצירה שהתחברה והתגבשה במשך מאות שנים. לאורך דורות האמינו שלומי אמוני ישראל כי הדברים נאמרו על ידי משה מפי האל, ועל כן קדושים הם. כיוון שהכתובים, כאמור, נתחברו על ידי גורמים שונים בעם ישראל, בתקופות שונות, ומתוך נקודות ראות שונות (לעתים – אף עוינות ממש!), הרי שהם, בדרך הטבע, מלאים בסתירות ובפגמים לוגיים. הכתובים מעמידים את צווי האל מעל המוסר, ועל כן נחשפים בתורה בפרט, ובתנ"ך בכלל, היגדים בלתי מוסריים מבהילים, שקשה, עד בלתי אפשרי, לבעל אוריינטציה הומניסטית להסכין עמם. את הפגמים האלה מצאו כבר ראשוני הפרשנים והמתרגמים, אבל משום הקדושה שהם ייחסו לכתובים, לא העזו לפקפק בעמידותו של ההיגד המשתמע מהם, ובמקום זאת דרשו ופירשו, ועשו כל מאמץ כדי להתאים אותם לקו של סבירות.

ים של דיו נשפך כדי ליישב את הכתוב בתורה עם השכל הישר. כל מי שסבר כי הפרשנות המסורתית אך מטייחת את פני האמת, לא העז לומר את דעתו בגלוי (ראו מקרה ראב"ע), ואם עשה זאת - הוחרם (ראו מקרה שפינוזה). הפרשנות המסורתית ההרמוניסטית, על גווניה השונים, הייתה, אם כן, הפרשנות היחידה הלגיטימית בעיני שלומי אמוני ישראל מזה דורות.

"ברייה" חדשה באה לעולם מזה למעלה ממאתיים שנה, הלא הוא היהודי "החופשי", אשר ראה ורואה עצמו, ובצדק, כחלק בלתי נפרד מעם ישראל, אך איננו מוכן, בשל הכרתו הלאומית, לקנות "כעסקת חבילה" גם את האמונה, המחייבת אותו לדבוק בבדותות, לאמצן כאמיתות ולקיים מצוות שהן בעיניו חסרות שחר.

בחיבור זה ניסו המחברים לתת פתחון פה ליהודי בעל ההכרה הלאומית ובעל הידע במקורות-ישראל, זה אשר מתפעל מהסיפורים הנפלאים של התורה ומהחוקים הסוציאליים שבה, אך יחד עם זאת, מסתייג, ואף מביע שאט נפש, מהצווים הבלתי מוסריים המיוחסים בה לאלוהים. אין כל סתירה בין ההכרה הלאומית העמוקה בהיותך יהודי, ושבנוסף לכך יש בך סקרנות באשר למכמני הרוח של עם ישראל לדורותיו, ובין הגינוי הטוטלי שבלבך כלפי צו "אלוהי" מן הסוג של "לא תחיה כל נשמה!".

העולם המסורתי "חמוש" באין-ספור פירושים ודרשות. הוא סמוך על מנגנון אדיר ממדים, הכולל בתי כנסת, בתי מדרש, ישיבות וחדרים – ומעל הכול - ממסד דתי היודע לנצל את חולשת הדעת של המדינה, והוא משרה את ההרגשה שרק לגישה ההרמוניסטית יש זכות קיום. העולם היהודי החופשי, ואף זה "המתקדם" (רפורמים, קונסרבטיבים), נדחק אל מעבר לגדר, ובלית ברירה, נאלץ להשאיר את זכות השמירה על מכמני הרוח של עם ישראל בידי אותו מגזר דתי וחרדי, אשר עולמו רחוק מלהשיק את המציאות וההיגיון, ואשר בסופו של דבר, מהווה אך מיעוט בעם ישראל של ימינו.

לעיון המובא בזה בפרשת השבוע יש מסר, האמור להיות מובן מאליו: כל הכתוב בתורה בפרט, ובתנ"ך בכלל, הוא נכס רוחני של כל עם ישראל, שרובו חופשי וחילוני, ועל כן, יש זכות, ואף חובה האינטלקטואלית לנתח את התעודות האלו בלא פניות, ולהביע דעה על המשתמע מהן. רק מי שרוחו כבולה, יגיד על ימין שמאל, ועל שמאל ימין - רק משום שכך ציוו עליו הקדמונים. הקו שהנחה את מחברי פרשות השבוע שבספר זה הוא הקו החופשי, המשוחרר מדעות קדומות ומעול האמונה והמסורת, עול שחרץ את גורל עם ישראל במשך דורות לשבט, ולא לחסד.

החיבור הזה נועד לפתוח פתח לעיון בפרשת השבוע במבט חופשי. מחברי הספר הזה, ובוודאי גם אחרים, ימשיכו להתעמק בדברי תעודות התורה, ולהציע את הגיגיהם לכל מי שרוחו חופשית מהכבלים הנוקשים של האמונה והמסורת.

     ראשי | כירורגיה פלסטית | אמנות פלסטית | כללי | צור קשר | Sculpturs and Paintings  
 
 - סטודיו לעיצוב
  Email: mahler@netvision.net.il  
  נטסטופ - בניית אתרים