לעמוד הבית
CV מקצועי | נושאים ומושגים בכירורגיה פלסטית | שאלות ותשובות
 
פגימה מכערת כבסיס לנכות

פגימה מכערת כבסיס לנכות
בתחום הכירורגי-פלסטי

כפילות אפשרית עם הערכה פסיכולוגית-פסיכיאטרית

 

דן מלר, 2009

 

צלקות, כמו פגימות אחרות בכסות הגוף ובצורתו הטבעית, מקנות נכות כשהן נגרמו בפציעות או בניתוחים שבוצעו מסיבות כאלו ואחרות. המומחה בכירורגיה פלסטית, בבואו להעריך נזק באחד מאותם נושאים,  מסתמך על מספר תקנות של המל"ל בקובץ 75:

צלקות בגוף מכאיבות או מכערות (1/75/ב=10%);

צלקות הפנים והצוואר מכערות או הגורמות לשינוי צורת העפעפיים, האף, השפתיים, האוזניים (2/75/ב=10%);

צלקות הפנים והצוואר רחבות עם כיעור ניכר (2/75/ג=20%); 

צלקות הפנים והצוואר רחבות או הגורמות לשינויים בולטים בצורת הפנים (2/75/ד=30%); צלקות הפנים והצוואר הגורמות לשינויים בצורת הפנים המעוררים דחיה (2/75/ה=50%).

 

חלק לא מבוטל של אותם נפגעים מופנה במקביל גם למומחה מתחום הנפש = פסיכולוג או פסיכיאטר, שעשוי לקבוע נכות גם מנקודת המבט המקצועית שלו, בהסתמכו על אחת מתקנות הפרק הרביעי לתקנות המל"ל, סעיפים 34-33.

 

השאלה שחייבת להישאל במקרה כזה, האם מדובר בכפל שגוי ומיותר של נכויות, או האם מדובר באמת בנכויות שונות ונפרדות. שאלה זו מהווה את הבסיס למאמר זה.

 

הגורם להענקת נכות בכל הסעיפים שהוזכרו לעיל הוא הכיעור, והצעד הראשון שחובה לעשותו הוא להגדיר מהו כיעור. מהותית וסמנטית כיעור ומכוער הם ניגודיהם של היופי והיפה. שני אלה - יפה ומכוער - הם מושגים יחסיים לחלוטין. היופי הוא בעיני המתבונן, נאמר לא פעם בצדק, ועמדתי על כך בפירוט רב בספרי "הלו! זה מנתח פלסטיק?" (*)

 

"... מה זה `יפה`? שאלתי את שין ערב אחד, כשהתרווחתי בכורסא, רגוע ונינוח לאחר יום מהנה בבית החולים. יפה זה יפה, ענה שין בחוסר סבלנות, מדוע אתה שואל? בכל זאת, התעקשתי, כמו לכל מושג כן גם למילה `יפה` חייבת להיות הגדרה. נסה נא. אבל שין העלה חרס בידו.

כיצד מגדיר מילון אבן-שושן או מילונים אחרים את המושג `יופי`, תמהתי. מילון אוקספורד מגדיר `יופי` בניסוח הבא: `צירוף של תכונות, כמו צורה, פרופורציה, צבע, בפני אנוש או בצורה או בעצמים אחרים, המַנעִים את המָראֶה`. מילון וובסטר מגדיר זאת מעט אחרת: `האיכות המיוחסת לכל דבר שמנעים או מספק בדרכים שונות, כמו קו, צבע, צורה, הרכב, פרופורציה, קצב תנועה, נימה וכו`, או בהתנהגות, גישה וכו`. דומה שאברהם אבן-שושן במילונו העברי החדש מיטיב מכולם להגדיר יופי: `צירוף של תכונות או מראות או צלילים וכדומה שיש בו כדי להנות את חוש הראיה או את אחד החושים האחרים של האדם`.

צירוף של תכונות? מנעים את המראה? מהנה את החושים? - לכל אחד מאתנו צירופים אחרים והנאות שונות! גם לנו עצמנו, במועד ובמקום מסויימים, הנאות וצירופים שאינם זהים בהכרח לאותן חוויות במועדים
ןבמקומות אחרים.


 

זו אינה הגדרה, קבע שין, כשבקולו נימה של חוסר סיפוק. זהו תיאור, ואני עדיין אינני יודע להגדיר `יופי`.


יופי הוא, אכן, מושג יחסי לגישה אישית, לתכונות אופי, לתרבות, למוצא אתני, לגיל, למין, להיסטוריה האנושית ולהשפעות חברתיות, ואפילו להשקפת-עולם. יחסיותו של המושג גוררת שוֹנוּת וחוסר-הסכמה בגישה ובציפייה ליופי בין בני-אדם שונים... היופי במשמעותו האסתטית הוא מושג מורכב, שהגדרתו שנוייה במחלוקת... כשאני מתבונן בציור החמניות של ואן-גוך, אין בלבי ספק שזה ציור יפה, אבל לא תמיד הוא נחשב כזה..."
וגו`.

 

היופי הוא בעיני המסתכל, ולא אחת, בייחוד בטבע, אין לעצם הנראה והנחשב בעינינו `יפה` כל עניין בהגדרת עצמו כיפה. הפרח יפה משום שהוא יפה בעינינו. מה אכפת לפרח שהוא יפה? חשוב לו רק שדבורים וחרקים אחרים יימשכו אליו ויאבקו אותו באבקת הפרח השכן, או יעבירו את אבקתו שלו לשחלתו של הפרח השכן.

 

כיופי כך גם הכיעור. לא קיימת הגדרה חד משמעית לכיעור. כיעור ויופי הם שתי הרגשות אישיות-פנימיות בנפשו של המסתכל, כמו גם בנפשו של זה בו הוא מתבונן.  לצורך המשך הדיון נכנה אותם `אוביקט` ו`מתבונן`.

 

ה`אוביקט` נפגע בתאונה, שהותירה צלקת בלחיו. בדרכו ברחוב הוא עובר ליד אדם שאינו מכיר -  ה`מתבונן`. ה`מתבונן` חולף לידו כשהוא מעיף בו מבט חטוף, ובלא אומר ודברים ממשיך בדרכו. ה`אוביקט`, שקיומה של צלקת בלחיו מסעיר את נפשו ללא הרף, משוכנע שמבטו החטוף של ה`מתבונן` ננעץ בלחיו, וכי הוא, ה`אוביקט`, נחשב בעיני ה`מתבונן` כאדם מכוער.

 

כל עוד לא נאמר דבר, וכל עוד לא פנו אל ה`אוביקט` ואמרו לו שהצלקת אינה יפה, או שהיא מכערת אותו, הכיעור הוא הרגשתו האישית-פנימית-נפשית של ה`אוביקט` לגבי מה שאנשים אחרים חושבים עליו. אם ה`מתבונן` ראה את הצלקת, ולא מצא אותה כגורם מכער, אותו `כיעור` אינו אלא הזיה נפשית, חסרת בסיס עובדתי, בנפשו של ה`אוביקט`. גם אם `מתבוננים` שונים  מעירים ואומרים ל`אוביקט` שהצלקת בלחיו מכערת, עדיין תגובתו לאותן הערות היא נפשית.

 

`כיעור` הוא אפוא ביטוי להרגשתו הנפשית-פנימית-אישית של הנפגע, בין אם מדובר בהזיה שלו, בין אם זו גם תחושתם של הסובבים אותו. כל קביעה שתיקבע בידי מומחה בכירורגיה פלסטית לגבי צלקת שהיא `מכערת`, באחת הרמות שקובעות תקנות הנכות של המל"ל, הינה למעשה גם קביעה בתחום הנפשי. מכאן, שהערכתן של צלקות בידי מומחה בכירורגיה פלסטית כ"צלקות מכערות", והערכתן של הרגשותיו של הנפגע בידי מומחה בפסיכולוגיה או בפסיכיאטריה כ"הפרעה נפשית בגלל כיעור בגין צלקות" הן הערכות זהות, והנכויות שאותם שני מומחים קובעים הינן חופפות,  והאחת מהווה כפילות של רעותה.

 

שונה הדבר אם המומחה מתחום הנפש קובע נכות בגלל שינויים נפשיים מהותיים שחלו באישיותו של הנפגע בצורת הפרעות נוירוטיות או פסיכוטיות שהתפתחו בגין התאונה והצלקות שנגרמו בגינה. הפרעות כאלו חורגות מעבר ליחס הרגיל של האדם ליופי ולכיעור, ורק אז מוצדק להעניק לאותו נפגע שתי נכויות נפרדות.

 

------------------------

 

(*) הלו! זה מנתח פלסטיק? - מאת דן מלר, בהוצאת זמורה-ביתן, 1995.

 

     ראשי | כירורגיה פלסטית | אמנות פלסטית | כללי | צור קשר | Sculpturs and Paintings  
 
 - סטודיו לעיצוב
  Email: mahler@netvision.net.il  
  נטסטופ - בניית אתרים